נחמה
קשה למצוא נחמה בימים האלו. קיימת תחושה שאפילו היכולת למצוא דרך לנחם את עצמך היא פריווילגיה, זכות שרבים אשר ברגעים אלו סובלים מאובדן יקיריהם, או חרדים לגורל יקירהם שמוחזקים או נלחמים בעזה, אינם יכולים להרשות לעצמם. אני מרגיש שאני – כמו רבים מחבריי – מנסה לנחם את עצמי בגיחות קצרות של אסקפיזם, ומנסה לאזן את הנחמה הזו עם צלילה עמוקה למשדרי חדשות ודיווחים בלתי פוסקים, או הסברה אינטרנטית תוך הגנה על מעשים של ממשלה שאני הלכה למעשה מתעב.
במשך שנים לא הצלחתי למצוא נחמה במוזיקה. הניסיון לעשות את זה רק הזכיר לי את אובדן היכולת שלי לנגן או להופיע בעצמי, וכך מצאתי שהדרך העיקרית שלי לנחם את עצמי לאורך השנים – לפתע – הפכה לבלתי נגישה. עדיין יכולתי לכתוב שירים, לפחות בתחילת ההתדרדרות, ובעיקר הייתי כותב טקסטים מדכאים שניחמו אותי בצורה מאוד ספציפית, כאילו הדהדתי חזרה לעצמי מחשבות שכמהתי לשמוע.
ובכל זאת, מדי פעם נתקלתי בשיר שנגע בדיוק במקום הנכון. החוויה האנושית אמנם שונה מאדם לאדם, אבל רגשות – רגשות הם דומים למדי. זו הסיבה העיקרית שתמיד התייחסתי לאמפתיה ככלי החשוב ביותר והמפתח לעולם טוב יותר ולהבנה טובה יותר אחד של השני, נוכח חוסר היכולת לחלוק חוויות ונקודות מבט באופן מושלם וכוללני. כל אחד עובר את המסע הספציפי שלו.
השירים שהחלטתי לתרגם ולשתף היום – כל אחד ניחם אותי בדרכו הייחודית. אני מקווה שהם ישרתו גם אתכם באותה הצורה.
כמו תמיד, שני תרגומים ושיר מקורי.
1. Heaven Sent – תרגום של “כל הדברים היפים באמת” של דניאלה ספקטור. זה טקסט קצר למדי – אך נוקב ומדוייק – על סבלנות, על הצורך לתת לדברים לקרות ולבוא אליך בקצב שלהם. באופן לא אינטואטיבי בעליל, ככל שהשיר קצר יותר – כך קשה יותר לתרגם אותו, מכיוון שיש ברשותך פחות זמן ומילים לנסות ולפגוע במהות המילים המקוריות. אני מקווה שעשיתי עימו צדק.
גרסא בעברית (כיסוי) – גרסא באנגלית (תרגום) – נגן תרגומים סימולטני
2. Fantasy Baseball At The End Of The World – שיר של ג’ון ק. סמסון. אני אפילו לא בטוח איך בכלל הגעתי אליו, אבל התסכול שמורגש בו כלפיי פוליטיקאים נרקיסיסטים שהורסים כל חלקה טובה למען הצרכים האנוכיים שלהם הרגיש כל כך, כל כך מוכר. כמו גם התסכול בהרגשה רעה של לרצות את רעתו של מישהו, מוצדקת ככל שתהיה, שכן זה עומד בניגוד למצפן המוסרי הפנימי שלך.
גרסא בעברית (תרגום) – גרסא באנגלית (כיסוי) – נגן תרגומים סימולטני
3. The Promise – נכתב על אהבה לא ממומשת דמיונית, זה היה שיר האהבה הראשון שכתבתי מזה שנים, ויש בו משהו פשוט שמשום מה גורם לי לחייך. אני זוכר שזמן לא רב אחרי שכתבתי אותו, ניגנתי אותו לעצמי בפסנתר והופתעתי שכתבתי בית שני, כי הייתי בטוח שלא הגעתי לזה. מצחיקה אותי, הדרך שבה “אני” מהעבר יכול איכשהו לנחם את אני הנוכחי, באופן בלתי צפוי.
תודה על הקריאה וההקשבה,
יאיר (בורג)