בימים האלו, יותר מבדרך כלל, אני מוצא את עצמי מתעסק יותר ויותר בקונספט של “זהות”. אל מול התחושה הרווחת שקיים איזשהו “אני” מתמשך שמתפתח וצומח עם הזמן, אני נותר עם תחושה שהלכה למעשה אני מורכב מגרסאות שונות שלי שצומחות, משנות פרספקטיבה, אידיאלים, חלומות ושאיפות כל הזמן. תמיד נאבקתי ברעיון של לאפשר לעצמי להשתנות ולהתפתח בלי שזה ירגיש שהאידיאלים ואמות המוסר שלי לא יציבים ומשתנים כל הזמן, שאין לי יכולת לדבוק בפרספקטיבה או בקוד מסוים. מצד שני, היצמדות לאידיאלים ספציפיים רק לשם ההיצמדות הזו, ואל מול מידע חדש ומציאות משתנה, מרגישה כהחלטה מטופשת, ומעין חטא. אל מול השאיפה האנושית להיות אינדיבידואל שעוסק כל הזמן בהתפתחות וצמיחה.

התהליך של להכיר את עצמך לעומק כרוך בעבודה קשה. לחפור עמוק כדי לגלות מי אתה באמת, ולא מי אתה שואף להיות או שואף להצטייר ולהקרין כלפי חוץ הוא מתיש, ולעיתים כואב. זו עבודה קשה עוד יותר להרפות מחלקים מעצמך שהיו חשובים לך, אל מול מציאות משתנה שלפעמים מונעת ממך לעסוק בפעילויות שהיו חשובים להגדרה העצמית שלך.

תמיד הייתי סך הכל חברותי ומוחצן, אבל מהרגע שהחלה ההחמרה הרצינית בבריאותי – ללא יכולת לחלוק חדשות אופטימיות, ואל מול תחושה עיקשת שאני שואב את האוויר מכל חדר אליו התגלגלתי – התחלתי להסתגר. ועם הזמן הפכתי להיות מופנם הרבה יותר ממה שהייתי. התהליך הזה גם קרה באספקטים שונים של האישיות שלי לאורך 3 השנים הקשות והמורכבת, עד לרמה שלא הצלחתי לזהות את עצמי ממש. הרגשתי כמו אדם אחר לחלוטין.

ואז הניתוח החזיר אותי לעצמי ולאנושות – ביותר ממובן אחד – ופתאום הרגשתי מיליון קונפליקטים פנימיים צצים – שלפתע עלי לעשות מיליון בחירות, בין מי שאני לבין מי שהפכתי להיות. להכיר את עצמי מחדש. לגלות מחדש מי הייתי, או יותר נכון, לגלות למי הפכתי. בחירות חוזרות ונשנות בין איך שהייתי פעם, לבין איך שלמדתי להיות.

אני עדיין באמצע התהליך, אני בספק אם הוא אי פעם יסתיים. לפעמים אני מוצא את עצמי לרגע מתנהג או חושב כמו האדם שהייתי לפני 2020, וזו הרגשה נעימה ומנחמת, כמו לפגוש חבר ותיק בתוך עצמך. לפעמים אני נהנה מההבנה של כמה גמיש ועצמאי (אך במידה מסוימת שחוק) למדתי להיות. נראה שכולנו מכילים מורכבויות אינספור, תכסיסים, נטיות ותכונות שאנו אוספים לאורך הדרך מגרסאות שונות של עצמנו. שמיכת טלאים של החלקים הטובים ביותר (בתקווה) של האנשים שהיינו פעם.

גרסא ישנה של מי שהייתי

השבוע אני עושה דבר קצת שונה – אני משחרר סקיצות של תרגומים לאנגלית של שירים שהוצאתי פעם בעברית, ושיר + תרגום של שיר ישן שכתבתי בעברית לפני מספר שנים.

1. Twice (פעמיים) – שיר שנכתב (והופק על ידי דניאל ורטהיימר) במהלך השנה האחרונה שלי בבית הספר רימון. לקחתי השראה מ-Bright Eyes וגם מ-“Don’t Think Twice It’s Alright” ש ובוב דילן בזמן כתיבת השיר הזה. לפני כשנתיים-שלוש תרגמתי אותו.

גרסא בעברית – גרסא באנגלית – נגן תרגומים סימולטני

2. Barley (חיטה ושעורה) – זה השיר האחרון שהוצאתי לפני הניתוח, עוד בשנת 2019. זה היה חלק מ-EP פוליטי Live שהוצאתי אז בשם “אדום”, עם קליפ אנימציה שיצר ניר שחרור . תרגמתי אותו לאנגלית, יחד עם שירים נוספים מה-EP ההוא, לפני כשנתיים.

גרסא בעברית – גרסא באנגלית – נגן תרגומים סימולטני

3. Ducks (ברווזים) –  נכתב בסביבות 2016 בעברית, ותורגם לאנגלית בסביבות 2021. ביצעתי את השיר הזה עם להקה מלאה ברסיטל האחרון שלי בבית הספר רימון.

גרסא בעברית – גרסא באנגלית – נגן תרגומים סימולטני

תודה על הקריאה וההקשבה,

יאיר (בורג)